המלכודת המוכרת של רגעי התסכול ילד לקח משחק. מישהו פירק את מגדל הקוביות. צריך לחכות בתור. הפסדנו במשחק. עבורנו כמבוגרים, מדובר בסיטואציות יומיומיות פשוטות. אבל עבור ילד? הרגעים הקטנים האלה הם רעידת אדמה. הם מעוררים כעס, תסכול, חרדה ותחושת חוסר אונים מוחלטת. כשזה קורה, האינסטינקט שלנו הוא לשאול: "אז מה אפשר לעשות עכשיו?" והתשובה שאנחנו מקבלים כמעט תמיד היא שתיקה. או בכי. או פשוט: "אני לא יודע!" זה לא שהם לא מבינים אותנו. זה פשוט שבאותו רגע, בשיא ההצפה הרגשית, המוח שלהם לא מצליח לעבור מהרגש אל החשיבה ההגיונית. כדי לשחרר את ה"תקיעות" הזו, מילים לא יספיקו. צריך כלי חזותי. מהשטח, אל הקליניקה, ועד אליכם נעים מאוד, אני אמור פלד. מדריכת הורים, מטפלת התנהגותית (ABA) וגננת לגילאי לידה עד 3. אחרי שנים של ליווי משפחות וילדים במגוון מצבים מורכבים (מקשיי ויסות ועד קונפליקטים חברתיים), ראיתי תבנית שחוזרת על עצמה: הילדים יודעים לספר מה קרה, אבל מתקשים לעצור ולחשוב מה עושים עם זה. הייתי חייבת כלי מקצועי, מדויק ומוחשי שיעזור לי בקליניקה ובגן. כלי שלא ימהר "להאכיל בכפית" תשובות מוכנות, אלא ילמד אותם לחשוב, לשתף, ולגלות שיש יותר מדרך אחת לפתור בעיה. כשלא מצאתי כלי כזה – פיתחתי אותו.